פסק-דין בתיק ע"ע 5953-04-12

הנשיא יגאל פליטמן

1.    לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת יפה שטיין ונציגי הציבור גב' ירדנה רובין ומר יהושע ענר; תע"א 1959-09; ניתן ביום 19.2.2012), אשר קבע כי המערערת והמשיבה שכנגד (להלן- המערערת או העובדת) זכאית להשלמת פיצויי פיטורים בשיעור של 28% בלבד. כמו כן, בהתחשב בכלל הנסיבות בתיק, קבע בית הדין קמא כי המערערת זכאית לפיצויי הלנה מופחתים בסכום של 20,000 ש"ח בגין האיחור בתשלום פיצויי הפיטורים אשר נצברו בקרן הגמלאות לפיצויי פיטורים ובשל אי השלמת מלוא פיצויי הפיטורים. התביעה להקצאת מניות נדחתה

ההליך בבית הדין האזורי ופסק הדין

2.    בית הדין קמא נתן את פסק דינו על-פי המסכת העובדתית שלהלן:

א.        המערערת עבדה כמנהלת מעבדה במחלבת ירושלים (להלן- המחלבה), מיום 1.1.1997 ועד ליום 17.8.2007.

ב.         בתחילת שנת 2006 הודיעה המשיבה והמערערת שכנגד (להלן- המשיבה) על כוונתה לסגור את  המחלבה בחודש דצמבר 2007. המשיבה ערכה לעובדיה אספות הסברה על אופן סגירת המחלבה והסדרת זכויותיהם השונות עם הפסקת הפעילות. האסיפה הראשונה התכנסה במהלך המשא ומתן בין נציגות העובדים למשיבה, ואילו האסיפה שנייה התכנסה לאחר שנחתם הסכם קיבוצי מיוחד המעניק תמריצים לעובדים אשר יבחרו לעבוד באופן סדיר, עד לסגירה הסופית של המחלבה. הסכם זה מסדיר גם את זכויות העובדים אשר יבחרו לעזוב, לפני הסגירה הסופית של המחלבה (להלן- ההסכם הקיבוצי).

ג.         המערערת לא נכחה באף אחת מהאספות, אך קיימה מספר שיחות עם נציגי המשיבה בדבר זכויותיה עם הפסקת עבודתה, בטרם הודיעה על עזיבתה.

ד.         ביום 11.1.2007 נחתם ההסכם הקיבוצי בין נציגות העובדים למשיבה. סמוך לכך פנתה המערערת למשיבה, על מנת לבחון אפשרות השתלבותה בתפקיד אחר, טרם תחפש עבודה מחוץ לשורותיה. המערערת זומנה לראיון אחד, אך לטענתה, הובהר לה במהלכו כי הצורך באיוש המשרה לא מאפשר המתנה עד לסגירת המחלבה  ביום 31.12.2007.

ה.        המערערת נענתה להצעת עבודה ב"טרה" והודיעה ביום 17.7.2007 על הפסקת עבודתה תוך 30 יום. המשיבה הודיעה למערערת ביום 2.8.2007 כי היא מוותרת על תקופת ההודעה המוקדמת, תוך שהיא מציינת את מורת רוחה מעזיבתה.

ו.         ביום 8.8.2007 פנתה המערערת למשיבה במכתב המפרט את זכויותיה לאור אסיפת ההסברה השנייה אשר לוותה במצגת ( להלן- המצגת השנייה).

ז.         הוסכם על הצדדים כי שכרה הקובע של המערערת הינו 9,643.55 ש"ח.

5.     השאלות שעמדו להכרעת בית הדין קמא עניינן: שיעור זכאות המערערת לקבלת פיצויי פיטורים וזכאות המערערת להקצאת מניות.

6.     המערערת טענה בבית הדין האזורי כי ההודעה על סגירת המחלבה הינה הודעת פיטורים לכלל העובדים, ובהסתמך על המצגת השנייה המערערת זכאית לפיצוי פיטורים בשיעור 100% בנוסף על הסכומים שנצברו בקרן הגמלאות בגין ההפרשה. עוד טענה המערערת כי היא זכאית לפיצויי הלנת פיצויי הפיטורים ולהקצאת מניות.

7.     מנגד טענה המשיבה כי סגירת המחלבה או החתימה על ההסכם אינם מהווים הודעת פיטורים, אדרבא המשיבה חפצה בעבודת המערערת ואף תכננה עבורה אופק תעסוקתי. עוד טענה המשיבה כי המערערת התפטרה על דעת עצמה תוך גרימת נזק למשיבה וללא אישור ההנהלה וועד העובדים כנדרש בסייפא סעיף 3 להסכם הקיבוצי.

8.     על-סמך הראיות שבפניו, קבע בית הדין קמא בפסק דינו כי זכויות המערערת, יקבעו לפי סעיף 3 להסכם הקיבוצי:

"עובדים אשר יבקשו לסיים עבודתם לפני 30/6/07 לא יהיו זכאים לפיצוי על פי הסכם זה. עובדים אשר יסיימו מיוזמתם את עבודתם בין 1/7/07 ל-31/12/07 יהיו זכאים לפיצויים בשיעור של 100%. סעיף זה לא יחול במקרים בהם בקשת העזיבה המוקדמת של העובד נעשתה על דעת ההנהלה ובשיתוף וועד העובדים".

9.     לפי סעיף 3 להסכם הקיבוצי המערערת זכאית ל 100% פיצויי פיטורים. מאחר ש 72% מפיצויי הפיטורים נצברו בקרן הגמלאות, על המשיבה להשלים 28% (סעיף כג' לפסק הדין).

10. בהתחשב בכלל הנסיבות בתיק, והאיחור בהעברת 72% מפיצויי הפיטורים לאחר הגשת התביעה, קבע בית האיזורי כי המערערת זכאית לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מופחתים בסכום של 20,000 ש"ח בגין האיחור בתשלום פיצויי הפיטורים אשר נצברו בקרן הגמלאות כאמור, ובשל אי-השלמת תשלום הפרש פיצויי הפיטורים במועד.

11. תביעת המערערת להקצאת מניות נדחתה, מאחר ולא עלה בידה להוכיח מקור נורמטיבי לזכות המבוקשת.